ביטחון עצמי תמיד היה מאוד חשוב עבורנו, ההורים. 'האם הילד ידע לדאוג לעצמו?' אנחנו שואלים, קצת בחרדה אפילו.
עם ילדים רגישים זה אפילו יותר חזק. כולנו מכירים אותם, את הילדים הרגישים. עבורנו הם הילדים שנפגעים הכי מהר, נעלבים בקלות, וקשה להם לעמוד על שלהם מול אחרים. נו...הם רגישים. כך אנחנו פוטרים את העניין.
בתור מי שהיה ילד רגיש (ולא שמשהו השתנה היום...) - אני מכריז קבל עם ועדה: זה מעצבן! מעצבן להיות "הילד הרגיש", ואתם המבוגרים עוד אומרים את זה בצורה כל כך מזלזלת, כאילו מחקתם את כל הדברים האחרים בי, והשארתם אותי "הילד הרגיש".
אז אם בביטחון עצמי עסקינן - זה בדיוק מה שמוריד לי את הביטחון. זה ש"תייגתם" אותי כילד רגיש. ואני רוצה לגלות לכם סוד: על אף רגישותי ועדינותי, הצלחתי למצוא את הביטחון העצמי הזה. מצאתי אותו בדברים אחרים. כי הבנתי משהו מאוד חשוב, ובתקווה שהילד שלכם גם מבין את זה לאט לאט: הרגישות שלי היא מתנה, ולא עול.
היום, כשאני מנהל תכניות להעצמת ילדים, אני שם לב כמה חשובה הייתה ה"רגישות" שלי. בעזרתה אני מצליח להבין היום שילד יכול לצמוח כשהוא עוסק במשהו שהוא טוב בו, למשל; הוא יכול לצמוח כשסביב שולחן האוכל מדברים על משהו טוב שהוא עשה, או שעבר עליו; הוא יכול לצמוח שמפסיקים לראות את הבעיות שבו, ומתחילים לראות את הילד שבו.
ביטחון עצמי הוא משהו שילדים נולדים איתו. לא רק הילדים הרגישים. אנחנו, ההורים של הילדים האלו, עלולים רק להרוס. איך אנחנו הורסים?
1. מתרכזים בבעיות של הילד, ואותן מביאים לשיח שוב ושוב.
2. לא מקפידים להציב לו גבולות ולעמוד בהם, וידוע שגבולות הם יסודות הביטחון של הילד.
3. לא מקפידים להיות מלאי ביטחון עצמי בחיינו שלנו.
אז אם ככה, יש לנו פה שתי בעיות, ושתיהן הן בעיות של גישה.
הגישה הראשונה אומרת שילדים רגישים זה משהו שלילי. השתחררו מהגישה הזו, ותהיו בטוחים שרק מתי שתשתחררו ממנה - הילד יתחיל לקבל מכם אנרגיות חיוביות ובטוחות.
הגישה השנייה אומרת - הביטחון העצמי שלנו ההורים לא משנה לילדים, הם יצורים נפרדים. לא נכון! הילד מעתיק מכם הכל, כולל את עולמכם הפנימי. לכן, השתמשו בהזדמנות הזו בה הילד "משדר חולשה" - למצוא איפה אתם בחייכם משדרים חולשה. אתם הרי המודל של הילד, ומכם הוא שואב את הרגלי תודעתו.
הביטחון העצמי של ילדכם ניתן לשינוי מאוד בקלות, אם זה מה שאתם חושבים שצריך לעשות. אבל כמו שאתם רואים - הכל מתחיל ונגמר בכם, ההורים. שום דבר הוא לא לגמרי בזכות או בגלל הילד וסביבתו החיצונית. עיקר ההשפעה היה ונשאר - אתם.
